בפסק דין שניתן בבית משפט לעניני משפחה, בית המשפט דן במהותה של צוואתה נוטריונית ובהבדלים בינה לבין צוואה אחרת.

בית המשפט הסביר שמי שטוען להשפעה בלתי הוגנת בעת עריכת הצוואה, מוטל עליו נטל ההוכחה.

"עריכת צוואה" נתפסת כפעולה שקשורה ביצירתו של המסמך הנקרא צוואה. אגב, התחלת עריכת הצוואה היא כאשר עורך הדין או מי מנסח את הצוואה נכנס לפעולה. לכן שיחות מקדימות אינן חלק מעריכת הצוואה.

המנוח,פנה לנוטריון ביום עריכת הצוואה והנוטריון ערך תרשומת בכתב ידו לגבי התרחשות הדברים בעת ישיבתו עם המנוח ועם עד נוסף. הנוטריון העיד שהקריא למנוח את הצוואה בשפתו ובירר שהמנוח הבין, תוך חזרה על חלקים חשובים בצוואה. המנוח הבין ואישר את כל מה שכתוב בצוואה, חתם עבורה ושילם עבורה מכיסו. פעולות אלומהוות נדבך חשוב מאישורה של צוואה וגם וידוי שהצוואה היתה תקינה וכשירה. הנוטריון פעל היטב ועשה את תפקידו בצורה נאמנה על הצד הטוב ביותר ועפ"י החוק בעשותו כאמור. עריכת התרשומת של התרחשות הדברים הכוללת תיאור עריכת הצוואה ואופן וידוי הקראת הצוואה בפני המנוח ואישור שאכן הבין חשובים לאין ערוך.

דינה של צוואה נוטריונית (צוואה שנערכה בפני נוטריון), כצוואה בפני רשות שיפוטית, לפי סעיף 22 (3) לחוק הירושה.

כאשר בודקים צוואה נוטריונית, קיימת חזקה ראייתית מכח הוראות החוק שהאדם שמצויין בה כמצווה עשה את הצוואה.

יסודות הצוואה הנוטריונית הן:

1. אמירת דברי המצווה בעל-פה בפני הנוטריון או הגשת דברי הצוואה בכתב ע"י המצווה לנוטריון.

2. הקראת דברי הצוואה שנרשמו או הוגשו בפני המצווה או ע"י המצווה.

3. הצהרת המצווה שזאת צוואתו.

4. אישור הנוטריון על פני הצוואה בדבר ההקראה וההצהרה של המצווה.

יסודות הצוואה הנוטריונית כאמור לעיל נדונו ונקבעו גם פסק הדין שניתן בתיק ע"א 594/99 אוחנה נ' אלעזר, פד"י נה (3) 355.